עברו כבר 24 שעות , ועוד לא היה למי לומר תודה, והתודה נשארת בלב- אז כותבת אותה לך.

היה משהו קסום אתמול בערב- משהו שהצליח לכמה שעות להרעיד את הלב בהתרגשות, או אולי אפשר לקרוא לזה- גאווה על עצם קיומינו כאן, היה משהו קסום בערב הענק הזה- שעשה איזה ניגון מתחדש בנשמה, ושמחה והודייה על הקיום המדברי הזה שלנו.

וכמה חיוך על הפנים כשאפילו בשממה שלנו מקימים במה כ”כ גדולה כמו שאנו רואים רק בפארקים של כוכב נולד, ואפילו אסי וגורי שלא שייכים לכאן ועכשיו שלנו- הצליחו להעלות צחוק מתגלגל, ואולי להזכיר לנו את היותינו חלק מארץ  גדולה – על אף שלעיתים אנו מדברים במושגים אחרים, ויש לנו מילים משלנו.

50 שנה להתיישבות בערבה

היה נעים אתמול.. היה מרווח ונוח ורך, ומחבק, ונזכרנו שאנו משפחה, אם לרגעים שכחנו, ונזכרנו עם התמונות היכן התחילה הדרך, ולהיכן היא אמורה להמשיך ללכת…

והבטחתי לעצמי לומר תודה בקול- לכם, למי שעשה, ולמי שידע שוב לגעת בנו בנגיעה מבורכת של יצירה.

לעיתים קרובות, אני נזכרת, שהשמחה הקטנה, והאושר הרגעי – הוא זה שמאפשר את ההליכה אל הלא נודע, ואתם אפשרתם – מבט  , ועיניים פקוחות הרחק הרחק קדימה.

אז תודה! פשוט תודה גדולה!

אורנה טל

צופר


Leave a Reply


  • Our Clients

  • Search the Site

  • Connect to us Via RSS

    RSS Feed